על הפער בין בלונים למציאות 🎈

אחת הפעילויות האהובות על הבת שלי זה לצייר עם אמא או אבא.

כשאני אומר ״לצייר עם אבא או אבא״ אני מתכוון לזה שהבת שלי מבקשת מאיתנו לצייר משהו, ואנחנו משתדלים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים בשביל לצייר אותו.

לשמחתנו הרבה לרוב מדובר בדברים די פשוטים כמו ״נר״ או ״בלון״, ולשמחתנו הרבה אפילו יותר, הסטנדרטים האסתטיים שלה לא כאלה גבוהים, אז אין לנו בעיה לעמוד בסטנדרטיים שלה.

אני מאוד מקווה שזה ישתנה כככל שהיא תגדל, אבל מה לעשות היא בת שנתיים וקצת אז מספיק שאצייר לה בלון כזה והיא תהיה הכי מבסוטית בעולם:

זה באמת מדהים איך בשביל שאני אהיה כל כך נפעם מציור כלשהו אני צריך ללכת לראות יצירות של קנדינסקי או ורמיר במוזיאון, וכל מה שהבת שלי צריכה זה שרבוט של בלון ברמה של ציורי מערות.

יש הרבה דברים נפלאים בחוויה המשותפת הזאת, אבל על הדרך היא גם גרמה לי לחשוב על עתיד האנושות. לא בקטע קיומי כזה, אלא פשוט זה גרם לי לחשוב על איך בינה מלאכותית, או AI כמו שאני אוהב לקרוא לה, משפיעה על היצירתיות האנושית.

חזרה לעניין ההנאה מציור והפער ביני לבין הבת שלי. הבן אדם היחיד שאותו אפשר להאשים בזה שקשה לי להתרשם מציור פשוט של בלון הוא אני. טוב את האמת אני ממש לא מאשים את עצמי, אני דווקא די שמח על זה שבשביל באמת להנות מציור הוא צריך להיות ייחודי או חלק מהקאנון של תולדות האמנות.

אבל לא על זה רציתי לדבר היום. רציתי לדבר על החשיבות של לפתח ״טעם״ בעידן שבו היכולת ליצור נגישה לכולם. כשאני מדבר על טעם אני לא מדבר רק על היכולת להגיד ״זה טוב״ או ״אני לא אוהב את זה״, אלא היכולת לתת חוות דעת על איזשהו תוצר, לא משנה אם הוא נוצר על ידי AI או על ידי בן אדם

נחזור שוב לבתי החמודה ברשותך.

הבקשות שלה כאמור מסתכמות ב״בלון כחול״ או ״עוד בלון״ פשוט כי עולם הדימויים שלה, הצרכים שלה והסטנדרטים האסטתיים שלה די בסיסיים

זה בניגוד מוחלט למה שקורה בעולם המבוגרים. עולם שבו לא.נשים אולי אין סטנדרטים אסטתיים גבוהים או דימיון מפותח, אבל יש להם צרכים מוגדרים או דרישות מאוד מסויימות (או שהם צריכים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של מישהו אחר - נגיד של הלקוחות או של המנהלת שלהם)

עוד דבר שמבדיל מבוגרים וילדים בהקשר הזה, הוא שלמבוגרים יש ניסיון חיים נרחב יותר, וזה אומר שנחשפנו להרבה יותר ״דברים״, מה שהופך את עולם הדימויים שלנו לעשיר יותר. כמובן שמדובר גם על משחק של ״כמות״ וגם על משחק של ״איכות״, אבל ככל שהזמן עובר אנחנו בונים את הטעם והסטנדרטיים שלנו בהתאם

אפשר לראות את הדינימקה הזאת כשמאייר עובדת עם סופרת על ספר ילדים או כשקופירייטר עובד עם מנהלת קריאייטיב על קמפיין. בצד אחד יש לנו את הא.נשים שיוצרים ובצד השני יש לנו את אלה שמביאות את הרעיון (כמובן שזו דינימיקה הרבה יותר מורכבת מזה, אבל נראה לי הבנת למה הכוונה).

למנהלת הקריאייטיב יש איזשהו חזון מסויים בראש שלה, אבל ברוב המקרים היא לא זו שתוציא אותו לפועל. היא נמצאת בתפקיד שבו היא נמצאת בגלל הרבה סיבות, אבל בעיקר בגלל הטעם שלה. בהרבה מקרים א.נשים שפעם היו אלה שיצרו עוברים לצד של אלה שרק אחראים על הקונספט מתישהו במהלך הקריירה שלהם

כמובן שאפשר לראות הדינמקה הזאת בין א.נשי הרעיונות לא.נשי ההוצאה לפועל בצורה מובנית בתוך שדה מסויים - למשל אדריכלית שתלוייה בהמון א.נשי מקצוע שיוציאו את החזון שלה לפועל

בעולם היצירה הטלוויזיונית או קולנועית שבהם יש מערכת יחסים מסועפת בין הא.נשים שאחראים לרעיון (במאי, תסריטאי וכו׳) לבין אלה שמוציאים אותו לפועל (מהשחקנים עד הבום-מן).

עכשיו כשאני חושב על זה, זה גם די קריטי לדעת לא רק לתת משוב על משהו אחרי שהוא נוצר אלא גם להסביר ולבקש מה בדיוק היית רוצה לקבל. אבל ארחיב על זה בפעם אחרת.

אני מתכנן להרחיב להרחיב על מערכת היחסים בין רעיונות למימוש שלהם בשבוע הבא, אבל לבינתיים בטח שאלת את עצמך:

״אבל רגע, הוא לא אמר שהפיס הזה עוסק בבינה מלאכותית?״

אז זה אולי יפתיע אותך אבל כל מה שקראת עד עכשיו נכתב כולו על ידי בינה מלאכותית.

סתם. זה לא נכון. זה קטע כזה שא.נשים עושים כשהם שכותבים על בינה מלאכותית. אני מבטיח לך ש-100% ממנו נכתב על ידי

פשוט מה שקרה זה שהתחלתי לכתוב את הפיס הזה על משהו אחד, והכתיבה לקחה אותי למקום אחר לגמרי, אז זרמתי איתה. הנושא שעליו תכננתי לכתוב היה על היכולות של בינה מלאכותית לגשר על הפער בין הרעיון להוצאה שלו לפועל. אבל אגיע לזה בשבוע הבא כבר כי נהיה קצת מאוחר.

אז לסיום שתי מחשבות על החשיבות של ״טעם״ בעידן שבו מכונה יכולה לייצר כמעט כל דבר:

1. אנחנו נכנסים לעידן שבו לכל אחד ואחת מאיתנו יש את היכולת לחולל מילים או דימויים ברמה מאוד גבוהה, יש שיגידו גבוהה מדי. זה בעיניי אומר אומר שאנחנו צריכים לחדד ולפתח את ה״טעם״ שלנו אפילו יותר, לא רק בשביל לדעת מה אמיתי ומה לא, אלא בשביל לדעת מה ״טוב״ באמת.

כולנו קיבלנו כלים שהם בגדר קסם שעוזרים לנו להביע את עצמנו בצורה יצירתית. יש המון דעות ותחזיות לגבי מה זה הולך לעשות למקצועות יצירתיים וליצירתיות האנושית באופן כללי אבל לאף אחד אין באמת מושג. כמו לכל טכנולוגיה שהמצאנו, יהיו לה השפעות חיוביות והשפעות הרסניות (וגם הרבה באמצע).

אני פשוט חושב שמה שחשוב לעשות בהקשר הזה זה להבין מה מייחד אותנו כבני אדם בתוך התהליך היצירתי ולשים על זה דגש, לא משנה אם זה האישיות שלנו או הטעם שלנו או כל דבר אחר שהופך אותנו לאנושיים.

הנה משלסקוט בלסקי היה להגיד בנידון. שמכר חברה לאדובי (החבר׳ה מפוטושופ) ומאז כיהן שם בשלל תפקידי מוצר, עיצוב ואסטרטגיה:

2. הזכרתי מקודם את החשיבות של לדעת לבקש ולהסביר מה אנחנו רוצים לקבל. זה כישור שחשוב מאוד לפתח כשאנחנו עובדים או מבקשים משהו מבני אדם, אבל זה אפילו יותר חשוב כשאנחנו מבקש משהו ממכונה, חכמה ככל שתהיה

אני כבר קרוב לשנה עובד עם מודלים של בינה מלאכותית גנרטיבית, כמו ChatGPT או Midjourney, ולאורך הדרך למדתי כמה זה חשוב להיות מאוד ספיצפיים עם מה שאנחנו מבקשים מאותו מודל לייצר. לפעמים מילה אחת לכאן או לכאן והתוצאה תהיה אחרת לגמרי.

נ.ב. עוד דבר אחד ששמתי לב בסוגיית הטעם ובינה מלאכותית, זה כמה הטעם, ובעיקר הסטנדרטים, שלנו יכולים להשתבח עם הזמן. זה נכון לגבי יין או קפה ונכון גם לגבי דימויים או מילים שנוצרו על ידי מכונה. לראייה, הנה ההתפתחות של התוצרים במודלים השונים של Midjourney.

מי הייתה מאמינה שעד לפני שנה וקצת עוד היינו נפעמים מדימוי של משהו שנראה כמו אישה מבוגרת בגרסה V1. ואני בכלל לא מדבר על הקצב שבו כל ההתפתחות הזאת קרתה.

נ.ב.מ אספקט נוסף להבדל בינה מלאכותית לבינה אנושית היא הדרך בה בני אדם ומכונות לומדות. לילדה בת שנתיים למשל מספיק לראות מספר קטן של כלבים בשביל לדעת מה זה כלב ומה זה לא, בעוד למכונה נדרשים לפעמים אלפי דוגמאות בשביל לעשות את ההבדל. לא ארחיב על זה כרגע, אבל זו סוגייה סופר מעניינת.

#דברים_שמצאתי_באינטרנט

1️⃣ לאיירה גלאס, אושיית הרדיו ויוצר הפודקאסט זוכר הפוליצר This American Life, יש קטע מעולה של 2 דקות שבו הוא מדבר על הפער בין ה״טעם״ שלנו, לבין היכולת שלנו ליצור דברים ברמה שאליה אנחנו מצפים. ממליץ בחום לפתוח טאב חדש איתו ולהאזין לו.

2️⃣ יש המון א.נשים שבנו את הקריירה שלהם על הטעם המאוד ייחודי שלהם. אבל בן אדם כמו ריק רובין יש רק אחד. הנה כמה מילים שכתבתי עליו לצד קטע מראיון איתו שממחיש בצורה מדהימה את הייחודיות של

האיש הזה.

3️⃣ אפרופו פער בין רעיון למציאות... כבר ראית איך פוטושופ משלבת AI בתוך המוצר שלה? 🤯

4️⃣ לשמחתנו הרבה, רוב האנשים הכי מרשימים בהיסטוריה מעולם לא צילמו סלפי. אבל הנה כמה דוגמאות לאיך זה היה נראה אם אם כן היו. לחובבי הז׳אנר ליוצר יש גם ערוץ יוטיוב שלם עם יצירות שנעשו בשילוב AI.

‍