משל מודרני על ארבעת המינים

לפני כמה שנים טובות, באחד מימי חול המועד הסגריריים של חג הסוכות, ישבתי לי בסוכה של חבר. לא עבר הרבה זמן ונפל עליי קישוט זוהר. כמו התפוח של ניוטון, גם הקישוט הזה הפיל עליי תובנה עמוקה. לא משמעותית כמו לגלות את כח הכבידה, אבל הנה היא בכל זאת...

“יוצרים ואמנים הם כמו ארבעת המינים”

מהר מאוד גיליתי שהיא גם לא כזאת מקורית.

מרפרוף מאוד קצר בערך הויקיפדיה של ארבעת המינים למדתי שאני לא הראשון שחשב על זה שארבעת המינים הם בעצם משל למשהו אחר. חכמינו זכרונם לברכה, עשו את זה הרבה לפני.

לא סתם קוראים להם חכמינו.

בין היתר הם משמשים כמשל לקב״ה, לדמויות מקראיות ואפילו לעם ישראל. וזה אומר שהשרשור הזה מעכשיו מפסיק להיות שרשור והופך להיות משל.

-----

קודם למקרה ששכחת, הנה רענון קצר לגבי ארבעת המינים:

אתרוג - יש בו טעם (כי הוא פרי) וגם ריח טוב (כי מי לא אוהב ריח של פירות הדר)

לולב - טעם יש לו (כלומר לפרי התמר, לא ממליץ לך לאכול לולב), אבל אין לו ריח

הדס - יש לה ריח (נוסטלגי כזה של ארץ ישראל הישנה) אך אין לה טעם

ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח (לא בקטע שיפוטי, זה פשוט המצב שלה)

בשביל בכל זאת לתת איזשהו טוויסט, אני רוצה לקחת את הרעיון הזה ולהמשיל את ארבעת המינים לכל הא.נשים בעולם, לא רק לעם ישראל, ולהתייחס בעיקר ליוצרים/ות, יזמיות/ות אמנים/ות וכיוצא בזה:

אתרוג – מסמל א.נשים שעושים דברים וגם אוהבים (או יודעים) לדבר.

לולב – מסמל אנשים שעושים דברים, אבל הם לא ממש מדברים על זה.

הדס – מסמלת א.נשים שמאוד טובים בלדבר, אבל לא בהכרח יכולים לגבת את זה במעשים.

ערבה – מסמלת א.נשים שלא עושים דברים, אבל גם לא מדברים.

מה שקצת מפריע לי בגישה של חז״ל לכל העניין הזה, היא שהיא מאוד דיכוטומית. זה נכון שעולם הטבע ומיני הארץ הוא די קבוע. אתרוג לא יכול להתעורר בוקר בהיר אחד ולהחליט שהוא לולב. אבל בגדול כל דבר נמצא על ספקטרום.

נקח שנייה את מוטיבי הטעם והריח, נמתח אותם על 2 צירים, ציר טעם (ציר X) וציר הריח (Y), ונשבץ את ארבעת המינים בפנים. הנה, ממש ככה 👇

היופי עם מטריצה שכזאת היא שהיא בגדול יכולה לתאר כל דבר בעולם.

כל מה שצריך לעשות זה לבחור 2 מימדים, רנדומליים ככל שיהיו, למתוח 2 קווים והופ, הנה לך דרך נוחה להסביר כמעט כל דבר בעולם. למשל בקבלת החלטות, תורת המשחקים , ניהול זמן ומשימות ואפילו בועדת המדרוג של עיתון הארץ.

----

באורח כמעט פלאי אליאב אללוף , איש השיווק, המרצה, הסופר ואחד האתרוגים הצנועים שיש בישראל, התארח השבוע בפודקאסט ״חושבים טוב״ של יהודית כץ. ממש בתחילת הפרק הבחין בין שלושה סוגים של אנשים:

1.  א.נשים שעושים עבודה נהדרת, אבל לא יודעים לשווק אותה.

2.  א.נשים שהם חרטא ברטא, קשקשנים, לא עושים, אבל מציגים את זה עצמם כאילו יודע מה.

3.  א.נשים שעושים עבודה נהדרת, וגם יודעים להציג את זה.

בגדול זה די דומה למשל ארבעת המינים שלי, אבל אליאב לא התייחס לאותם א.נשים שלא עושים עבודה נהדרת וגם לא יודעים להציג אותה AKA הערבות.

2 המימדים שבחרתי להתייחס אליהם הם : עשייה ודיבור או שיתוף במובן הרחב יותר.

בקטגוריית האתרוגים נמצאים אותם א.נשים שגם עושים דברים (קטנים כגדולים) וגם מדברים עליהם . הם כאלה מפורסמים שלפי דעתי אין אפילו צורך לספר עליהם, למשל:

אילון מאסק, סטיב ג׳ובס, אנדי וורהול, אופרה ווינפרי, ג'יי קיי רולינג ועוד רבות וטובות.

בקטגוריית הלולבים אפשר למצוא א.נשים שעושים דברים, אבל אנחנו לא בהכרח מדברים עליהם או שסתם לא שומעים מהם הרבה. או איך שאליאב תיאר אותם ״א.נשים שעושים עבודה נהדרת אבל לא משווקים אותה״.

הדוגמא הראשונה שעלתה לי לראש היא בוב דילן. המון א.נשים מכירים את השם או שמעו את המוזיקה, אבל זה לא בגלל שהוא בהכרח.. הוא פשוט כותב, יוצר ומופיע המון. אפילו לטקס קבלת פרס נובל לספרות הוא סירב להגיע.

וינסנט ואן גוך, אחד הציירים הכי מפורסמים בהיסטוריה של תולדות האמנות, שזכה להכרה רק לאחר מותו הטרגי גם נמצא בקטגוריה הזאת.

אחת הדוגמאות האהובות עליי בקטגוריה היא סאטושי נאקמוטו, הזהות הפסבדונית של האיש/ה (או קבוצת ה.נשים) שיצרה את הביטקוין. אף אחד לא יודע מי מאחורי הדמות וגם לא שמעו ממנה כלום מאז 2009 פחות או יותר.

(יש דוגמאות נוספות לא.נשים שבוחרים להשתמש בשם עט כמו בנקסי, אלנה פרנטה והסולידית אבל אני מתכנן לכתוב פוסט שלם על כלכלת הפסבדונים מתישהו אז נחזור אליהן בעתיד).

גם את באטמן/ברוס ווין או סופרמן/קלארק קנט אפשר להכניס לקטגוריה הזאת.

גם סטיב ווזניאק, השותף הטכנולוגי של סטיב ג'ובס להקמת אפל. דמות לא פחות חשובה מג׳ובס, אבל הרבה פחות מוכרת. (היה גם את רולנד ווין, השותף השלישי להקמת אפל, שפרש מאפל אחרי 12 יום ונעלם אל תהומות הנשייה).

בקטגורית ההדסים אפשר להכניס שמות של כמה מהנוכלים הגדולים ביותר של השנים האחרונות. א.נשים שיודעים לדבר ממש טוב, בלי שיש איזושהי עשייה אמיתית מאחורי הדברים שלהם.

אליזבת הולמס, ה״יזמת״ מאחורי חברת תראנוס שהתגלתה כתרמית, שהורשעה בהונאת משקיעים וכנראה הולכת לשבת לא מעט זמן בכלא (ממש במקרה גזר הדין שלה צפוי להינתן  היום).

עוד הדסים לדוגמא כאלה שזכינו להכיר בעיקר בזכות נטפליקס - סיימון לבייב, AKA שמעון חיות AKA נוכל הטינדר ואנה ״דלבי״ סורוקין.

(גם 90% מנבחרי הציבור הם כאלה, אבל על אף מה ששימבורסקה לימדה אותנו  אני לא רוצה להפוך את המשל הזה לפוליטי).

יש גם איזשהי קטגוריה באמצע של א.נשים כמו אדם נוימן שכן יש משהו שהם עשו, אבל בגלל שהם יודעים לדבר יותר מדי טוב נוצר פער עצום בין המציאות בשטח לבין המציאות שבראש שלו. גם דונלד טראמפ הוא חצי הדס חצי לולב כזה, אולי יותר כמו שלושת-רבעי הדס.

ויש את הערבות - אין לי דוגמאות לא.נשים כאלה כי מעצם ההגדרה של ״א.נשים שלא עושים ולא מדברים״ עולה שלא נכיר אותם, אבל כולנו בעצם מכירות אותן. אלה אותן א.נשים שנמצאים בטוויטר ורק עוקבות אחרי אחרים מבלי לצייץ, א.נשים שרוצות ליצור משהו אבל לא יודעות איך להתחיל.

-----

היופי במשל הזה, או בכלל בבני אדם, שבניגוד לצמחים או חיות יש לנו את היכולת להשתנות.

אם מצאת את עצמך בקטגוריית הערב אבל הרגשת רצון להשתנות, זה ממש סבבה. תמיד יש הפוטנציאל להפוך להיות לולב או אתרוג, מספיק לקחת צעד קטן בציר היצירה (זה גם ממש סבבה לא לעשות כלום).

זה אומר שאם מצאת את עצמך בקטגוריית הלולב, כמוני למשל, אפשר לנסות ללמוד קצת מאיזשהו אתרוג או אתרוגית ולהתחיל לשתף, לדבר ואפילו לשווק רחמנא ליצלן, את היצירה שלך.

אחת הסיבות לכתיבת המשל הזה היא שקצת נמאס לי להיות לולב. זה לא שאני מחפש כולם יכירו אותי, אני בסך הכל רוצה לממש את הרעיונות שיש לי בראש ושעוד א.נשים יחוו אותם בצורה כזאת או אחרת.

באותו פודקאסט שהזכרתי מקודם אליאב מעלה את השאלה ״איזה סיבה בעולם יש לך לא להיות הסוג השלישי?״

אתה צודק אליאב, באמת אין סיבה.

אז שתהיה שנה טובה, פורייה ויצירתית.

ושנהיה לאתרוג, ולא להדס.

‍